התקן פריצה מורכב מדיסק פריצה (המכונה גם דיאפרגמה רגישה), מכלול מחזיק ומחברים, היוצרים ביחד התקן הגנה מפני לחץ יתר שאינו -נסגר מחדש; עבור גלילי פלדה מרותכים שאינם-ניתנים למילוי חוזר, הדיסק עשוי להיות מרותך ישירות לתוך הפתח של גוף הגליל.
עיקרון התכנון המרכזי שלו טמון בשימוש בסרעפת רגישה-בנויה מחומרים מתכתיים או לא-מתכתיים-כדי לעבור שבר או דפורמציה מדויקים כאשר לחץ המערכת מגיע לסף מוגדר מראש (לחץ ההתפרצות), ובכך להקל על הלחץ במהירות. בניגוד לשסתומי בטיחות, המסתמכים על מנגנוני קפיצים מכאניים, דיסקיות פריצה מגיבות ישירות לתנודות הלחץ באמצעות התכונות המכניות המובנות של החומרים שלהם, מה שמאפשר זמני הפעלה הנמדדים באלפיות שניות. בלחצים תפעוליים רגילים, הדיאפרגמה מאובטחת בתוך גבול הלחץ של הציוד באמצעות מכלול מחזיק; כאשר הלחץ עולה ללחץ ההתפרצות המתוכנן, הסרעפת נקרעת או מתנתקת באופן מיידי, ובכך יוצרת תעלת שחרור לחץ.
בהתבסס על התצורה המבנית ועקרונות הפעולה שלהם, דיסקי פריצה מסווגים בעיקר לשלושה סוגים:-פועלים קדימה (כיפה), הפוכה-וסוגים שטוחים. דיסקים הפועלים- קדימה (כאשר מופעל לחץ על הצד הקעור) מתפקדים על סמך חוזק המתיחה של החומר ומתאימים לסביבות לחץ קבועות-; דיסקים הפועלים לאחור (בהם מופעל לחץ על הצד הקמור) פועלים על עיקרון של חוסר יציבות אלסטית (קפיצה) ומפגינים התנגדות עייפות מעולה, מה שהופך אותם לאידיאליים עבור יישומים שבהם לחץ הפעולה קרוב ללחץ ההתפרצות או שבהם קיימים לחצים פועמים; דיסקים שטוחים- כוללים מבנה פשוט והם משמשים בעיקר ביישומי לחץ- נמוך ולחץ אטמוספרי-.
עיצוב דיסק פריצה מודרני משלב סימולציות של ניתוח אלמנטים סופיים עם נתוני בדיקת פרץ אמפיריים, מה שמאפשר השגת דיוק לחץ פרץ בטווח של ±5%.
עבור יישומים הכוללים מדיה קורוזיבית, זמינים עיצובים מיוחדים עמידים בפני קורוזיה-. לדוגמה, במקרה של דיסקיות פריצה מחורצות (LF) הפועלות קדימה-, המשטח שנחשף למדיום התהליך עשוי להיות מרופד בפלדת אל חלד- מצופה פלדה אל חלד או נתמך בגב פלואורפלסטי, ובכך למנוע מגע ישיר בין המדיום המאכל ורכיבי המתכת.
